לעיתים נדמה לנו כי עובד שמעוניין לסיים את עבודתו במקום מסוים, רשאי פשוט לקום ולהכריז כי הוא מתפטר. באופן דומה, ניתן לחשוב כי מעביד שיבקש לסיים את יחסיו עם עובד מסוים, פשוט יקרא לו לחדרו ויודיע לו כי הוא מפוטר. אולם, בפועל סיום יחסי עובד מעביד הם נושא מורכב וסבוך יותר, ובפרט לעניין נושא אחד – ההודעה המוקדמת הנדרשת קודם לסיום העבודה.
בהתאם לחוקי העבודה בישראל, לא ניתן לעזוב את העבודה מבלי להודיע זמן מה קודם לכן למעביד על כך, וכך גם לא ניתן לפטר עובד בלי לתת לו זמן לתכנן את צעדיו לאחר הפיטורים. נושא זה, המוסדר בישראל בחוק מיוחד, נקרא "חובת הודעה מוקדמת". חשוב מאד שכל עובד ומעביד יכירו את היקף החובה, התנאים הנדרשים למי שמעוניין להתפטר מעבודה או לפטר עובד ואת תוצאות הפרת החובה. זאת, היות שהפרת חובה זו גוררת אחריה השלכות משמעותיות, ויכולה להוביל לתשלום פיצויים.
חוק "חובת הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות"
החוק המסדיר את חובת ההודעה המוקדמת לפני סיום העבודה הוא פשוט מאד. לפי החוק, עובד המעוניין להתפטר מחויב להודיע על כך למעבידו תקופה מסוימת לפני התפטרות, באמצעות הודעה בכתב שתציין את מועד העזיבה הצפוי. כך, ניתנת למעביד שהות לתכנן מה יעשה לאחר שהעובד יסיים את עבודתו. בצורה דומה, גם מעביד המעוניין לפטר עובד, חייב קודם לכן להודיע לו מראש על כך, בהודעה בכתב, כדי שתהיה לעובד שהות למצוא עבודה אחרת. כמו חוקי מגן אחרים שנועדו להגן על זכויות עובדים ולהסדיר את יחסי העובדים מעבידים, חוק ההודעה המוקדמת חל על כל עובד ומעביד בישראל. לכן, גם אם בחוזה העבודה לא מצוין כי יש להודיע קודם להתפטרות או פיטורין, לא ניתן להתחמק מכך.
תקופת ההודעה המוקדמת
החוק מפרט נוסחה לחישוב ימי ההודעה המוקדמת – עבור עובד קבוע, שהועסק למעלה משנה במקום העבודה, התקופה היא של חודש לפני סיום העבודה בפועל. אם עבדתם תקופה קצרה יותר, או שמדובר בעבודה חלקית, התקופה עשויה להיות אף קצרה יותר, וניתן לפנות לחוק לבירור הפרטים המדויקים. הרעיון המרכזי הוא הגיוני, ככל שתקופת העבודה ארוכה יותר, כך תקופת ההודעה המוקדמת תהיה ארוכה יותר. אולם, המחוקק הכיר בכך שלא משנה מה משך העבודה, הודעה של חודש מראש היא מספקת
מרגע שניתנה הודעה מוקדמת, בין אם מטעם העובד ובין מטעם המעביד, הכדור במגרש של המעסיק. אם ירצה, הוא יכול להודיע לעובד בכתב שהוא מוותר על עבודה "בתקופת ההודעה" או בחלקה. כלומר, העובד יסיים את העבודה מיידית. אולם, לצעד שכזה יש מחיר – שכן המעביד נדרש למעשה לשלם לעובד את השכר שהיה מרוויח עד לעזיבתו. כנראה, אם כן, שנדרשים יחסים מאד עכורים בין העובד למעביד, כדי שיתאפשר לעובד לסיים את העבודה מוקדם ולהמשיך לקבל משכורת.
תוצאות הפרת החובה
אם העובד קם והתפטר במפתיע מבלי מתן הודעה מוקדמת כנדרשת בחוק, הוא צריך לפצות על כך את המעביד. לפי החוק, הפיצוי יהיה בגובה השכר שהיה אמור העובד לקבל אילו היה נשאר בעבודה עד לתום תקופת ההודעה. מנגד, אם מדובר בפיטורים פתאומיים, אז המעביד מחויב להמשיך ולשלם את השכר עד למועד בו הייתה אמורה להסתיים העבודה, אילו המעביד היה נוהג כחוק ונותן לעובד שהות עד לסיום העבודה. למעשה החוק יוצר מנגנון שיבטיח כי לא ישתלם לעובד ולמעביד לסיים את מערכת יחסי העבודה ללא הודעה מוקדמת, שכן בכל מקרה עדיף יהיה לשני הצדדים למסור את ההודעה במועד, ולהמשיך בעבודה כרגיל עד לתום תקופת ההודעה.
לסיכום, לפני התפטרות או פיטורין יש לתת הודעה מוקדמת, בכתב, על מועד סיום העבודה הצפוי. ברוב המקרים, את ההודעה יש לתת לפחות חודש לפני סיום העבודה. לפרטים נוספים מומלץ לעיין ב"חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001".
למידע נוסף:
