המשפט הפלילי הוא התחום המשפטי המסדיר את ההתנהגויות המותרות בחברה לפי החוקים הקיימים בה. המשפט הפלילי מורכב מחוק העונשין תשל"ז-1977 המסדיר את עקרונות המשפט הפלילי וסדרה של מעשים המהווים עבירות פליליות והעונשים המוטלים בגינן ומחקיקה פרוצדוראלית.
החקיקה הפרוצדוראלית מטרתה להסדיר את ניהול המשפט הפלילי מהתחלתו ועד סופו והיא מרוכזת בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו-1996 וחוקים נוספים.
החקיקה מבדילה ביחסה בין חשוד, עציר ונאשם
חשוד הנו מי שנחשד בביצוע עבירה פלילית, עצור הנו מי שנעצר על ידי המשטרה בחשד לביצוע עבירה אך טרם התברר האם ישנו בסיס להגיש נגדו כתב אישום בעניין זה ונאשם הנו מי שהוגש נגדו כתב אישום על ידי בא כוח המאשימה בחשד למעשה פלילי.
זכויות עצירים
זכויות העצירים במדינת ישראל השתנו באופן מהותי במהלך השנים עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992.
סמכויות המשטרה לגבי ביצוע מעצר, הפיכת החשוד לעצור ולנאשם, תנאי המעצר וזכויות העציר קבועות בחלק המעצרים של חוק סדר הדין הפלילי. כאן גם המקום להבהיר כי עד להגשת כתב האישום נחשב העציר לחשוד.
במידה והמשטרה החליטה על מעצרו של חשוד הדבר יכול לפי החוק להיעשות על ידי שוטר או על ידי שופט.
יחד עם זאת, במידה ואדם נעצר על ידי שוטר חובה על המשטרה להביאו בתוך 24 שעות מהמעצר לפני שופט ו-12 שעות אם מדובר בקטין, על מנת שזה יורה על הארכת המעצר.
מעצר מסוג זה מכונה בעגה המקצועית מעצר ימים שכן תקופת המעצר בו נקבעת לפי הימים הדרושים לניהול החקירה.
דבר החקיקה המתייחס למעצרים קובע מפורשות בסעיף 34 את זכותו של העצור לקבל ייעוץ משפטי ללא דיחוי אלא בנסיבות הקבועות בחוק.
מטרתו של הייעוץ המשפטי היא ליידע את העצור בדבר זכויותיו ותכנון האסטרטגיה המתאימה בנסיבות המקרה שלו.
חובה על האחראי על החקירה להסביר לעצור את זכויותיו ואת סיבת המעצר בלשון המובנת לו ולהודיע לו על הזכות האמורה להיפגש עם עורך דין ולקבל ייצוג משפטי. במקרים מסוימים הקבועים בחוק הסנגוריה הציבורית תשנ"ו-1995 אף זכאי העצור לייצוג ללא תשלום.
זכותו של העציר לתנאי מעצר הולמים, תברואה תקינה, קבלת טיפול רפואי ועוד.
מעצר נאשם
אדם הופך מעציר חשוד לנאשם רק בעת הגשת כתב האישום. בשלב זה, יש להחליט האם לשחרר את האדם עד לתחילת המשפט או לעצור אותו עד תום הליכי המשפט.
סעיף 21 לחלק המעצרים בחוק סדר הדין הפלילי קובע שבית המשפט רשאי להורות על מעצרו של אדם אם קיימות ראיות לכאורה לביצוע האישום מתייחס לנסיבות המנויות בחוק, קיימת מסוכנות וישנו חשש שהשחרור יפגע בניהול תקין של המשפט נגדו.
רק בשלב זה קמה לאדם הזכות לבקש עיון והעתקה של חומר הראיות המוחזק נגדו.
פסיקה
עע"א 000140/03 קקון נ' מדינת ישראל- עתירות בעניין כבילת עצורים העומדים למשפט בגין עבירות חמורות בזמן שהייתם בבית המעצר.
לטענת העותרים זכויותיהם נפגעות משום שמוציאים אותם כאשר רגליהם כבולות כאשר לטענתם אין סיבה לכבול אותם משום שהחצר היא מקום שאין להם אפשרות לברוח ממנה.
לטענת המשיבים, העותרים עצורים בגין עבירות חמורות והתנהגותם הטובה אינה בטוחה מפני ניסיון בריחה שלהם.
כבוד השופט שפירא בבית המשפט המחוזי בחיפה סובר כי אין סיבה לבצע כבילה במקרה זה בבית המעצר והוא מבסס את החלטותיו על סעיפים 9 ו-10 לחוק המעצרים וקובע כי רק אם התקיימו התנאים הקבועים בחוק אזי מתקיימת תשתית להוראה על כבילתם.
ראו גם:
זכויות חברתיות ואזרחיות – האם יש הבחנה ביניהן?
זכויות ועצות לאזרח בעת חקירות מס
