בתחום הפסיכיאטריה, היה נהוג עד לאחרונה להדגיש הבדל בין "מחלות נפשיות", שהן מצב שכמו נכפה על החולה מבחוץ (כמו דיכאון, הפרעת חרדה, או הפרעת אכילה), לבין הפרעות אישיות, שהן מצב בו קיים קושי או בעיה הסתגלותית הטבועה בתוך אופיו ואישיותו של האדם.
היום האבחנה הזו מעט טושטשה (בעקבות פרסום ה-DSM-5), אך עדיין מדברים על הפרעות אישיות כחלק מהמנעד הפסיכיאטרי המוכר.
קיימים מספר אבחונים של הפרעות אישיות, אך כל האישיות הללו מאופיינות בכך שהן גורמות לאדם קשיים בהסתגלות לחברה בה הוא חי, ולעיתים תכופות- גם החברה מתקשה להתמודד עם האדם החריג שבקרבה.
ישנן הפרעות אישיות אשר גורמות להסתגרות, התבדלות והימנעות מהחברה, אחרות מתאפיינות בתלות באנשים אחרים או דווקא בחוסר אכפתיות והעדר מוסריות חברתית.
ישנן הפרעות אישיות סוערות מאוד, אשר מובילות להתנהגויות קיצוניות ואף לפגיעות עצמיות. כל הפרעות האישיות מתחילות להתבטא בסביבות גיל ההתבגרות, הן מתייחסות לתכונות ודפוסים קבועים ומתמשכים, שמאפיינים טווח רחב של תחומי חיים של האדם.
רבים מהלוקים בהפרעות אישיות ובני משפחותיהם אינם מודעים לכך שמדובר בהפרעה פסיכיאטרית, אשר מקנה לאדם זכויות על פי חוק.
החוק מפריד בין נכות פיזית, לבין נכות נפשית. הלוקים בהפרעות אישיות זכאים, בחלק מהמכרים, להכרה בנכות. כדי לקבל הכרה זאת, אין צורך להוכיח מה הגורם לפגיעה, והאם מדובר בהפרעת אישיות ואיזו מהן.
על הפונה להוכיח כי מצבו הנפשי פוגע ביכולתו לתפקד בחיי היום יום, לטפל בעצמו, או בכושר ההשתכרות שלו.
זכות לטיפול
גם ללא הכרה בנכות, זכאים הסובלים מהפרעות אישיות לטיפול במרפאות הציבוריות הממומנות כעת על ידי משרד הבריאות (ויעברו בקרוב לחזקת קופות החולים).
הטיפול כולל הן טיפול פסיכיאטרי, והן טיפול פסיכולוגי או פרא-פסיכולוגי, ריפוי בעיסוק וכד', על פי צרכי המטופל.
במסגרת הציבורית ניתנים הטיפולים ללא תשלום, אם כי לעיתים זמן ההמתנה ארוך. השירות הציבורי כולל גם מסגרות של אשפוז (אשפוז מלא, אשפוז חלקי או אשפוז יום), לאנשים שהפרעת האישיות שלהם גורמת לקשיים הסתגלותיים קשים, או לפגיעה עצמית וניסיונות אובדניים.
יש לציין, שגם לנפגעי נפש בכלל ולסובלים מהפרעות אישיות בפרט, עומדות זכויות החולה כאשר הם מטופלים במרפאות, בבתי חולים פסיכיאטרים או במוסדות אחרים.
על המטפלים להסביר למטופל ככל יכולתו להבין את מצבו, את האבחנה שלו, ואת מגוון הטיפולים שניתן להציע לו. אשפוז נעשה בהסכמת המטופל, או בצו של פסיכיאטר מחוזי, אך ורק כאשר ניכר כי המטופל מהווה סכנה לעצמו או לסביבה. גם אז, רשאי המטופל להסתייע בעורך דין ולערער על ההחלטה לאשפזו.
אחוזי נכות וסל שיקום
כאשר הביטוח הלאומי מכיר באדם הסובל מהפרעת אישיות כבעל 40% נכות לפחות, זכאי המטופל להגיש בקשה לקבלת סל שיקום. כדי לקבל סל שיקום, חייב המטופל להיות מעוניין בתוכנית שיקומית, וחייב להציג מסמך פסיכיאטרי המאשר את הזדקקותו ואת יכולתו להשתמש בשירותי סל שיקום.
סל שיקום כולל סיוע במציאת עבודה, עבודה מותאמת במפעלים מוגנים או בתוך הקהילה, מציאת אפשרויות דיור מתאימות (הוסטל, מרכז מוגן וכד'), וכן סיוע במציאת מסגרות חברתיות מתאימות, ואפילו טיפולי שיניים. סל שיקום ניתן למטופלים מעל גיל 18.
חלק מהמסגרות השיקומיות והטיפוליות הקיימות מחייבות זכאות לסל שיקום (כמו למשל שירות לאומי למלש"בים נפגעי נפש). לעיתים ניתן לקבל זכאות לסל שיקום גם ללא הכרה רשמית בנכות, אם פסיכיאטר שאושר על ידי הביטוח הלאומי מעיד כי לו היה פונה המשתקם לביטוח לאומי, היה מקבל 40% נכות.
ראו גם:
חישוב אחוזי נכות – מגיע לך זכויות מביטוח לאומי?
