זכויות רפואיות לסובלים מגלאוקומה

לקבלת הצעת מחיר שלא תוכלו לסרב כתבו לנו

זכויות רפואיות לסובלים מגלאוקומה

גלאוקומה (או "ברקית") נחשבת לאחת ממחלות העיניים הנפוצות ביותר. זוהי מחלה הפוגעת בעצב הראייה בצורה משמעותית, איטית והדרגתית, מה שמביא להידרדרות של ממש ביכולת הראיה של האדם. ההשלכות של המחלה אינן נעימות כלל, וכוללות פגיעה בשדה הראיה, או אפילו מצבים של עיוורון מלא.

כיום, ניתן להבחין בין מספר סוגים של המחלה, אשר הנפוץ שבהם הוא גלאוקומה פתוחת זוית, המופיעה במפגש שבין שכבת לובן העין והקרנית שלה. יש להדגיש כי למחלה מספר גורמי סיכון אפשריים, אשר המרכזי שבהם הוא עלייה בלחץ התוך עיני. גם גורמים גנטיים, גזע, גיל או מחלות סיסטמתיות שונות עלולים להביא למחלה.

הטיפול בגלאוקומה, יש לציין, מתבצע באחת משתי דרכים עיקריות. החלק הארי של הסובלים בה יבחרו בפתרון התרופתי, המתמקד, בעיקרו של דבר, בהורדת הלחץ התוך עיני, בין השאר עקב הורדת קצב ייצור הנוזל בעין. גם טיפולי לייזר נכנסים לתמונה, ומעניקים דרך התמודדות ארוכת טווח עם הבעיה.

קצבת נכות (בעיקר במקרים של מחלת מקצוע)

בנקודה הזו, נדרש לתת את הדעת על נקודה מרכזית אחת, והיא שגלאוקומה, על אף חוסר הנעימות שבה, אינה נחשבת למחלה כרונית במלוא מובן המילה. כתוצאה, אחוזי הנכות הניתנים בעקבותיה נמוכים באופן יחסית, ועשויים להגיע "רק" עד 10% (בנוסף לליקוי בכושר הראיה).

זאת ועוד, הרי שבמסגרת ספר הליקויים החדש של הביטוח הלאומי, שפורסם ב-2012, ניתן להבחין כי תנאי הביטוח הלאומי הפכו למחמירים עוד יותר. התוצאה של כך היא שקצבת נכות כללית, המצריכה לרוב 50% נכות לפחות, לא יכולה להתקבל בפועל. כך גם לגבי סיוע אחר מטעמו של ביטוח הלאומי, הניתן במקרים אחרים, ובכלל זה גמלת ניידות, קצבת שירותים כלליים ועוד.

אז מה כן ניתן לעשות? כיום, קיימת תמימות דעים על כך שלצורך קבלת פיצויים בגין גלאוקומה, כמו גם מחלות עיניים אחרות, נדרש להיכנס לשדה המשחק של מחלות המקצוע.  במילים אחרות: הפיצוי, הן מטעמו של הביטוח הלאומי והן מטעמו של הגורם המעסיק, יינתן רק כאשר מתברר קשר ישיר בין עבודתו של אדם במקום מסוים, לבין ליקוי זה אשר נגרם לעין שלו.

לצורך זה, על האדם להראות כי המחלה התגלתה לראשונה במהלך תקופת עבודתו, כפי שעולה מהרשומה הרפואית שלו, וכן להוכיח כי עבר בגינה של המחלה מספר טיפולים רפואיים. כמו כן, דגש אחר הוא על כך שלא יעבור פרק זמן העולה על שנה מרגע תיעודה הראשוני של הגלאוקומה, ועד להגשתה של התביעה בפועל.