זכות הציבור לדעת הינה החירות הבסיסית של כל אדם ואדם, כחלק מציבור כולל או/ו כאדם פרטי, לדעת כל שקשור אליו, לסביבתו, לתחומי חייו, לעינייניו ולכל צרכיו באשר הם.
ביטוי זה נחקק בתודעה, בשנת 1945 בידי מי שהיה דאז, ראש סוכנות הידיעות "אסושיאייטד פרס", קנט קופר, אם כי, ביטוי זה אינו מכסה משפטית את כל סטיות התקן של נגזרותיו.
זכות הציבור לדעת נחלקת לכמה נקודות:
- הזכות של אזרח לדעת, דרך אמצעי התקדורת השונים, כל דבר אשר נסקר דרכם. לעיתים, זכות בסיסית זו, עלולה להיטשטש ולהתנגש בזכויות אחרות של נושאי הסיקור, לדוגמא: בנושאים צבאיים- חוקי הצנזורה למען ביטחון המדינה, בנושאים פרטיים-חוק צנעת הפרט, הפרטיות והשמירה לעל השם הטוב של מושא הסיקור התקשורתי. לכן, ישנו גבול מאוד דק בין זכות הציבור לדעת, מתוך חופש הביטוי הציבורי והעיתונאי המערבי, לבין חדירה לפרטיות, רכילות זולה והוצאת לשון הרע.
- הציבור רשאי ואף זכאי לקבל כל מידע הקשור בשלטון ובעוסקים בו. זכות זו כוללת, פעולות שלטון, מידע על אנשי שררה.
בארצנו, זכות הציבור לדעת, בנושא גופי ואנשי שלטון חבוי בתוך ההגדרה של "חופש הביטוי", שהוא החירות להביע דעה בפומבי בעובור כולם, ללא יוצא מן הכלל.
נחיצות זכות זו
זכות הציבור לדעת הינה חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה המערבית, והיא באה על מנת לתת הגנה לאזרח הקטן, מחוסר שקיפות של רשויות השילטון, דבר אשר יכול לפתוח פתח לפגיעה באזרחים, ללא ידיעתם, תוך ניצול ההון והמעמד של אותם אנשי שלטון. סוג של פיקוח אזרחי על הנעשה בחדרי חדריו של השלטון, ובתוך כך, לבנות מחדש את האמון הציבורי בנבחרי העם, באמצעות אותה מעורבות פאסיבית ציבורית בנעשה.
מעבר לכך, יש המאמינים, כי באמצעות אותה זכות, יש לאזרחית כוח להפוך סדרי עולם ולשנות את פני הדברים, במידה והמידע המגיע אליהם אינו כשר.
זכות הציבור לדעת, לפי החוק הישראלי
משתלב עם שני חוקים נוספים, אשר אינם יכולים שלא להיות שזורים בו:
- חוק צווי איסור הפרסום: היכולת המשפטית לעצור פרסום לא יאה, של מידע כלשהו, אם יכול הוא להוות סיכון אנושי כלשהו בעבור אדם אחר או בעבור חקירה כלשהי. הבקשה מוגשת על ידי האדם המסוים או/ו הרשויות השונות לבית המשפט ונתון לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתטם נימוקי המפרסמים.
- חופש המידע: על פי הסעיף הראשון לחוק זה, אשר עודכן בשנת 1998, לציבור יש כל זכות לדעת כל שקשור ברשויות הציבוריות. בנוסף, סעיף אחר בחוק זה מורה על אותן הרשויות לפרסם מידע שנתי בעבור פעולותיה השנתיות באשר הן, תוך פירוט הסמכויות ותחומי האחריות שלהן.
הצד השלילי של זכות הציבור לדעת
לעיתים זכות הציבור לדעת מבלבלת בין מידע אמיתי, אשר אכן אמור להגיע לאוזני ועיני הציבור, לבין מידע מיותר, אשר גובל ברכילות מרושעות נטו, עם אוו בלי הקשר לאיש ציבור זה או אחר, כך שלעיתים זכות בסיסית למידע הופכת לבידור לכל דבר, שאכן מוכר תקשורת אך אינו תורם כהוא זה לציבור, והדעות חלוקות באשר לגבול ולמקרים יוצאי הדופן אשר ניתן להפרו בהם.
במילים אחרות, לא כל מה שמעניין את האזרח הוא אכן עניינו, ולא כל אינטרס בידורי הוא אינטרס לגיטימי של הקורא/ צופה.
בעידן הרייטינג, שבו המידע העובר דרך ערוצי החדשות השונים יותר נאלץ למכור מאשר להפיץ מידע הכרחי, זכות הציבור לדעת, הופכת לזכות הציבור לבידור.
יש לציין, כי באוכלוסיות מסויימות, קיימת נורמה הפוכה של "זכות הציבור שלא לדעת", כאשר ראשי אותן קהילות סבורים כי מה שהציבור לא ידע לא ייפגע בהם ובמהותם והינו מידע מיותר לצורך הווייתם.