המוסד לביטוח לאומי מבטח את כל אזרחי המדינה מתוקף היותה של מדינת ישראל מדינה סוציאלית הדואגת לבריאותם המינימלית והבסיסית של אזרחיה.
המוסד לביטוח לאומי מבטח את כלל אזרחיה בביטוח בריאות ממלכתי המזכה את המבוטחים במגוון התרופות והשירותים הנמצאים בסל הבריאות המתפרסם באופן שנתי לכלל הציבור.
שירותי הסיעוד מופעלים על ידי משרד הרווחה ונועדו לעזור לזכאים לשירותי הסיעוד בביצוע פעולות הקיום הבסיסיות כגון רחצה, אכילה, נקיון בבית, וכו'. חוק הסיעוד מגדיר את הזכויות המגיעות לזכאי שירותי הסיעוד של משרד הרווחה, ואת האוכלוסיה הזכאית לכך.
כחלק מהשירותים אותם מעניק הביטוח הממלכתי לזכאים לכך נמנים השירותים הסיעודיים שנקבעו בחוק הסיעוד. זכויות קבלת גמלת סיעוד עומדות לכל אזרח ישראלי העומד בקריטריונים המופיעים להלן, ומעניקות זכויות הקשורות לשירותי סיעוד בבית או במוסד.
למידע נוסף וליעוץ לחצו כאן – גמלת סיעוד
מי זכאי לשירותי סיעוד?
אזרח מדינת ישראל שהגיע לגיל הפרישה שמתגורר בביתו ולא בדיור מוגן או אצל בני משפחתו, מטופל ע"י מטפל בלתי פורמלי, וונזקק לסיוע בביצוע פעולות המחיה הבסיסיות, זכאי לקבלת שירותי סיעוד ממשרד הרווחה על פי חוק הסיעוד. גיל הפרישה במדינת ישראל עומד על 65 עד 67 אצל גברים, ו60 עד 64 אצל נשים. גיל הפרישה משתנה לפי שנת הלידה של האזרח הפורש.
זכויות גמלאים נוספות ניתנות לאנשים שעברו את גיל הפרישה.
כיצד ניתן להגיש תביעת זכאות?
את תביעת הזכאות רשאי להגיש התובע בעצמו, או למנות בא כוח מטעמו במצב של חוסר יכולת למלא את טופס התביעה. בא כוחו של התובע יכול להיות אפוטרופוס, עובד סוציאלי, קרוב משפחה, או בן זוג. את התביעה יש להגיש בצירוף חוות דעת מהרופא המטפל.
בנוסף, יש להגיש הצהרות על גובה ההכנסות של התובע. במידה והמוסד לביטוח לאומי מצא את התובע לא זכאי לקבלת שירותי סיעוד, רשאי התובע להגיש ערעור למוסד לביטוח לאומי בעצמו או למנות בא כוח מטעמו.
ניתן להיעזר בעובד סוציאלי מחברת סיעוד אשר יסייעו לכם למלא ולהגיש את כל הטפסים לביטוח לאומי. חברות סיעוד המעסיקות מטפלים ישראלים בעלות ניסיון רב והשיורת ניתן ללא תשלום.
מי זכאי לקבלת שירותי סיעוד מהמוסד ביטוח לאומי?
זכאי לשירותי הסיעוד הקבועים בחוק הינו אדם העומד בחמשת הקריטריונים שקבע החוק.
- מתגורר בגפו בביתו ולא אצל קרוב משפחה או ביחד עם בן זוג. במידה ושני בני הזוג שרויים במצב בו הם תלויים באדם אחר (שאינו אחד משניהם) לביצוע פעולות המחיה היומיומיות, יהיו זכאים שניהם לשירותי סיעוד על פי החוק.
- אזרח ישראל שהגיע לגיל הפרישה הקבוע בחוק. גיל הפרישה היה בעבר 60 לנשים ו-64 לגברים. החל מחודש יולי של שנת 2004 החלה עליה הדרגתית בגיל הפרישה הנהוג במדינה במטרה להעלות את גיל הפרישה לנשים לגיל 64 ולגברים 67. גיל הפרישה נקבע על פי תאריך הלידה של האזרח הפורש. אזרח שהגיע לגיל הפרישה זכאי כמו כן לקבלת קצבת זקנה.
- הקשיש נמצא מחויב בהשגחה בביתו על מנת להבטיח את בטחונו האישי ואו את ביטחון סביבתו, או שהקשיש נמצא זקוק לעזרתו של אדם אחר בביצוע פעולות יומיומיות.
- הקשיש לא מקבל שום קיצבה מהמוסד לביטוח לאומי, כגון קיצבה לנפגעי תאונות עבודה או קיצבת נכה, ושאינו מקבל קיצבה להשגחה ממשרד האוצר. במידה והקשיש אכן מקבל קיצבה מהאוצר, יאלץ לבחור באחת משתי הקצבאות המגיעות לו כחוק.
- קשיש שהכנסתו החודשית אינה עולה על הסכומים המפורטים בחוק. יחיד יהיה זכאי לגימלה מופחתת בגובה 50% במידה והכנסתו החודשית עולה על 8,015 ש"ח.
מידע נוסף ניתן למצוא באתר משרד הבריאות
ראו גם:
פסק דין תקדימי – מגורים בבית אבות לא יפגעו בזכאים לגמלת סיעוד
לאורך השנים, גמלת הסיעוד של הביטוח הלאומי ניתנה רק לאזרחים שהגיעו לגיל פרישה וצריכים סיוע בביצוע פעולות יומיומיות והמשיכו להתגורר בביתם, את מתוך מחשבה כי יש חשיבות להישארות של הקשיש בסביבה המוכרת לו וקרוב לחיק משפחתו.
מסיבה זו, לאורך כל אותן שנים, קשישים אשר התגוררו בבתי אבות או מוסדות סיעודיים לא היו זכאים לקבלת גמלת הסיעוד. אך תביעה שנידונה בבית המשפט האזורי לעבודה (פסק הדין ניתן בפברואר 2013) קבעה כי מגורים בבית אבות – ולא במחלקה או מוסד המוגדרים סיעודיים – אינם צריכים להביא לביטול של קבלת גמלת הסיעוד.
גמלת הסיעוד
גמלת סיעוד מטעם הביטוח הלאומי מיועדת לאנשים שהגיעו לגיל פרישה ואשר צריכים סיוע מאדם אחר לביצוע פעולות יומיומיות למיניהן – למשל להתלבש, להתרחץ, לנוע בבית, לאכול וכן הלאה.
הזכאות לגמלה מאפשרת לבחור שירותים רלוונטיים מתוך סל שירותים מוגדר על ידי הביטוח הלאומי, סל הכולל סיוע בטיפול בקשיש בביתו, ביקור במרכזי יום ייעודיים, אספקה לשם מוצרי ספיגה והיגיינה אישית, אספקה של משדר ולחצן מצוקה אישי ושירותי כביסה.
הביטוח הלאומי מגדיר את גמלת הסיעוד ושירותי הסיעוד המתלווים לה רק עבור קשישים החייבים סיוע מאדם אחר לביצוע פעולות מוגדרות, ולא לקשישים שצריכים שירתי משק בית כגון ניקיון למשל.
היקף גמלת הסיעוד והשירותים שניתן לקבל נקבעים על פי רמת הזכאות שנקבעת. כאשר הביטוח הלאומי סופג ביקורות קשות מצד האזרחים וגורמים ממשלתיים רשמיים בהקשר לאופן ביצוע בדיקות הזכאות.
משמעות פסק הדין התקדימי
פסק הדין התקדימי שקבע כי מגורים בבית אבות אינם פוגעים בזכאות לגמלת סיעוד רק מתוקף מקום המגורים בבית האבות משנה את התמונה בהקשר לגמלת הסיעוד, לכן הוא חשוב ויש להבינו. מדובר על קשישה כבת 94, אשר עברה להתגורר בבית אבות הנמצא בפיקוח משרד הרווחה.
הביטוח הלאומי טען כי המוסד אליו עברה הקשישה מוגדר סיעודי, ולכן שלל ממנה את גמלת הסיעוד אותה קיבלה עד אז. הקשישה בתורה טענה כי אינה מתגוררת בתנאים סיעודיים ותבעה את הביטוח הלאומי.
טענות הקשישה היו כדלקמן: בבית האבות בו עברה להתגורר פועלים שלוש אגפים, כאשר היא התגוררה באגף התמיכה ולא באגף הסיעודי – כאשר יש כמובן הבדל מהותי בין שני סוגי הטיפול ופתרונות מגורים אלו.
אגף התמיכה בו התגוררה הקשישה נמצא בקומת הכניסה לבית האבות ואין קשר ישיר או פיזי בינו לבין האגף הסיעודי. לפי הקשישה, בהגדרה, באגף התמיכה חיים קשישים הזקוקים לעזרה בפעולות יומיומיות מסוימות, אך הם אינם מוגדרים או מתנהלים כסיעודיים.
מכאן, טענה האישה, כי היא אינה מתגוררת תחת טיפול סיעודי ואין לראות בכלל בית האבות כמוסד סיעודי אלא רק באגף הסיעודי. לכן היא דרשה לקבל את גמלת הסיעוד המגיעה לה על פי הגדרות החוק.
בית המשפט קיבל את טענותיה של הקשישה, הוא קבע כי לביטוח הלאומי היה אסור לשלול את הזכאות לגמלת הסיעוד רק על בסיס הגדרת בית האבות כמוסד סיעודי. בית המשפט ציין כי כל מוסד מגורים לקשישים תחת פיקוח משרד הרווחה חייב להציע גם טיפול סיעודי, אך כי לא כל הדיירים הינם סיעודיים או מתגוררים בתנאים סיעודיים.
המשמעות של התקדים המשפטי
המשמעות של פסק הדין הקובע כי מגורים בבית אבות אינם פוגעים כשלעצמם בזכאות לגמלת סיעוד היא שקשישים רבים שנשללה מהם הזכאות לגמלת הסיעוד יחזרו להיות זכאים לקבלה לו הם עונים על ההגדרות. אך מנגד אין בכל חובה וכל מקרה ייבחן לגופו.
