מדי שנה, ישראלים רבים, אשר איתרע מזלם ונפגעו מתאונה או ממחלה קשה, מוצאים עצמם מתמודדים, יחד עם הקושי הרפואי והנפשי, גם עם קושי נוסף – הקושי הכלכלי הנובע מפגיעה בכושר השתכרותם כתוצאה מהפגיעה. במקרים לא מעטים, הנפגע מאבד כליל את יכולתו להשתכר מעבודה, מה שבמהלך מאות שנים היווה גזר דין לחיי עוני, ללא אפשרות מחילה.
למרבה המזל, ימים אלו חלפו, כאשר בימינו, ובדומה למדינות המפותחות בשאר העולם, גם מדינת ישראל מכירה במחויבותה לסייע לאזרחיה אשר כתוצאה ממצב רפואי קשה, איבדו את כושר השתכרותם במידה כזו או אחרת. כיום, כל תושב זכאי ליהנות במצב זה מקצבה כספית חודשית, המוכרת בשם ״קצבת נכות״, והמשולמת מטעם המוסד לביטוח לאומי, כאשר כתנאי לקבלת הקצבה, על התושב להתייצב בפני ועדה רפואית מיוחדת, הקובעת האם הוא אכן זכאי ליהנות מהקצבה, מטעמים ברורים מאליהם.
טרטור תושב מטעם ועדה רפואית במוסד לביטוח לאומי
בעוד שבעולם אידיאלי, כל תושב אשר עומד בקריטריונים הקבועים בחוק היה זוכה לקבל את הקצבה בפשטות וללא סיבוכים מיותרים, הרי שבימינו, נדמה פעמים רבות כי גורמי המוסד לביטוח לאומי עושים בפועל כל שביכולתם כדי להקשות על התושב לקבל את הקצבה המבוקשת, ולעיתים אף בצורה הפוגעת ישירות בזכויותיו החוקיות, וללא כל הצדקה.
הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בכל הנוגע להתנהלותן של הוועדות הרפואיות, אשר מתפקידן לקבוע לגבי כל תושב האם מצבו הרפואי מצדיק את קבלת הקצבה. במקרים רבים, תושבים המגישים בקשה לקצבה מוצאים עצמם מטורטרים ללא הרף בבקשה למסמכים נוספים, ולהתייצבות פעם אחר פעם בפני הוועדה הרפואית, וזאת גם במקרים בהם לא ברור כלל האם יש צורך ממשי בכך, שכן הממצאים מצביעים בפירוש על זכאותו של התושב ליהנות מהקצבה.
חשוב לזכור בהקשר זה, כי אף שבמקרים לא מעטים, התושב עצמו חש אובד עצות למול המנגנון הממשלתי המסועף, אשר נדמה כי התנהלותו מהווה ״גזירת שמיים״, שאין בלתה, הרי שבפועל, וככל שהתנהלות המוסד לביטוח לאומי חורגת ממידת הסבירות, והופכת ל״מסע התעמרות״ בתושב, הרי שבתי המשפט עשויים להתערב לטובתו, ובמקרים מסויימים אף לפסוק לזכותו פיצויים כספיים, כתלות בטרטורים שספג ובעוגמת הנפש שנגרמה לו.
מקרה לדוגמא
במקרה אחד, אשר נדמה כי מרמז על מקרים נוספים, תושב ישראלי, שהינו תושב אילת, נפגע מתאונת עבודה, וביקש כי תוכר זכאותו לקבלת קצבה בהתאם לנהלים.
עם זאת, פנייתו הראשונית לקבלת הקצבה סורבה, כאשר התושב לא התייאש, הגיש ערעור על ההחלטה לבית הדין לעבודה, ובפסק דינו של בית הדין הוחלט כי התושב יופנה לוועדה רפואית נוספת.
עם זאת, וחרף העובדה כי מקום מושבה של הוועדה הרפואית הקרובה אליו הוא באר שבע, התושב זומן להתייצב דווקא בפני הוועדה הרפואית שמקום מושבה בתל אביב, מה שגרר, לאור מצבו הרפואי הקשה של התושב, מסע ייסורים עבורו ועבור בנו שהתלווה אליו.
לא זאת בלבד שישיבת הוועדה החלה שעתיים לאחר המועד הנקוב בטופס, אלא שהרכב הוועדה היה דומה להרכב שבחן את מצבו בפעם הקודמת, ומשכך אין פלא שבקשת התושב סורבה פעם נוספת, חרף פסיקת בית הדין.
בשלב זה, הגיש התושב תביעה לבית משפט השלום, במסגרתה שטח את השתלשלות העניינים של מה שנדמה בפועל כהתעמרות בתושב מטעם רשויות המדינה. במקרה זה, בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק פיצויים כספיים לזכות התושב בסכום כולל של 3,900 שקלים.
