פינוי בינוי

בשנת 1998 הוכר לראשונה המושג "פינוי ובינוי" כמדיניות רשמית במדינה, של משרד הבינוי והשיכון. על פי חוק פינוי ובינוי, משרד הבינוי והשיכון רשאי להכריז על שטחי קרקעות מוגדרים כעל מתחמים של פינוי ובינוי, ולתת לתושבי המקום צו הכרזה, אשר תקף לתקופה של שש שנים קדימה. במסגרת החוק, ניתן להרוס בתי מגורים על קרקע מסוימת על מנת לבנות במקומם בנייני מגורים חדשים.

בדרך כלל מבצעים של פינוי ובינוי נערכים בשכונות מגורים ולא בבניינים בודדים. השכונות אשר מוקמות במקום אלה שקיימות, הן בעלות תשתית מפותחת וחדישה.

חוק פינוי בינוי מאפשר את הריסתם של מבני מגורים קיימים, אך מחייב את החברות המקימות של השכונות החדשות, לתת לדיירי המקום דירה חדשה בבניינים החדשים שייבנו במקום. הדיירים אשר מפנים את בתיהם יקבלו בסופו של דבר דירות גדולות ומרווחות יותר, בעלות סטנדרטים גבוהים יותר. כמובן שהכול נעשה בהתאם להסדרים שנקבעים על פי הקבלן המבצע.

מסגרת החוק של פינוי ובינוי

ממשלת ישראל היא זו שבידה הסמכות להכריז על מתחמים לצורך פינוי ובינוי. החל משנת 1965 היוזמות של פינוי-בינוי היו מוסדרות בחוק פינוי ובינוי של אזורי שיקום ברחבי המדינה. בשנת 2006 שונה החוק ל"חוק פינוי ובינוי (פיצויים"), מתוך מטרה להתגבר על קשיים ומכשולים אותם יוצרים דיירים סרבניים בודדים בתוך בניינים משותפים, מרובי דיירים. אותם דיירים מסרבים בכל תוקף לפינוי ובינוי, ונוצר רוב של מסכימים אל מול מיעוט של מתנגדים. על פי רוב, הדיירים המתנגדים בכל תוקף לתהליך, פועלים כך מתוך מניעים כלכליים, בהם הם רוצים לזכות בהסדר כלכלי מיוחד על פני כל השאר.

חוק "פינוי ובינוי (פיצויים)"  קבע כי דיירים אשר מסרבים לקבל את העסקה באופן לא הגיוני ולא מתקבל על הדעת, יישאו בנטל האחריות לנזקים שייגרמו לשאר הדיירים בבניין המשותף, כתוצאה מכך שהעסקה מתבטלת, והכול על פי התנאים אשר קבועים בחוק.

המטרה בהכרזה על מתחמי "פינוי ובינוי"

בעקבות התהליך אשר נוצר בערים הגדולות, שבו אנשים עוזבים לטובת הפרברים, הוחלט על תהליך של התחדשות עירונית. תהליך זה נוצר כתוצאה מכך שהשטחים העירוניים הפתוחים הלכו והצטמצמו, עד לכדי היעלמות, העיריות לא מסוגלות לטפל במבנים ובשטחים מתדרדרים, והגופים המתכננים את הבניה קוראים לצופף את הערים. אם כן, המטרה בהכרזה על מתחמי פינוי ובינוי היא שימוש אפקטיבי ונכון יותר בקרקעות עירוניות, מתן אפשרות של מגורים עתידיים יחד עם שמירה על מרחבים ירוקים, ושיפור תדמיתן של הערים.

המשמעויות בפועל של פינוי ובינוי

על פי רוב שטחי הקרקעות המוכרזים כמתחמים של פינוי ובינוי הם אזורים עם מעט תושבים או שכונות עם בעיות חברתיות וכלכליות. באותם השטחים הורסים את המבנים הישנים ובונים במקומם שכונה עם מבנים רבים בעלי תשתית חדישה ומשופרת, אשר יוצרים צפיפות אוכלוסין גדולה יותר משהייתה, קודם לפינוי ובינוי. באותם המתחמים של פינוי ובינוי ניתנות לתושבים זכויות בנייה נוספות והטבות מיסוי, כמו פטור מהיטל השבחה.

פיצוי התושבים

במדינות דמוקרטיות, כמו בישראל, החלק הבעייתי ביותר בכל תהליך הפינוי והבינוי הוא פינוי התושבים מבתיהם. זהו שלב קשה וארוך במיוחד, עד שמתאפשר כל המהלך של הפינוי והבינוי. פינוי התושבים מבתיהם כרוך פעמים רבות מאוד בפיצוי כספי או לפחות במתן פתרון לדיור חלופי- במתחם עצמו או באזור אחר. במדינות לא דמוקרטיות, תהליך הפינוי מתנהל בצורה מהירה ופשוטה הרבה יותר, מכיוון שהמשטרה מפעילה את סמכותה ואת כוחה הרב ומעבירה את התושבים למקומות אחרים.

למידע נוסף, קראו על זכויות במשרד הבינוי והשיכון וכן על זכויות מול קבלן, וזכויות תמ"א 38.