חוק מרשם האוכלוסין עוסק בכל הנוגע לרישום אזרחים ותושבים במדינת ישראל ורישום מספר פרטים אודות כל תושב ואזרח, בספרי הממשלה שבמשרד הפנים.
מטרת החוק היא, תיעוד כל לידה ופטירה וכלל החיים במדינה, רישום פרטים מזהים עבור כל תושב, לשימושים שונים. למשל, מתן מספר תעודת זהות לזיהויו וייחודי מול שאר הפריטים.
מה מופיע במרשם האוכלוסין?
הפרטים המצוינים לגבי כל אדם, כוללים, מספר תעודת זהות, שם פרטי ושם משפחה, גם שמות קודמים. שם האב והאם, תאריך לידה לועזי ועברי, מקום הלידה, מין ותאריך הנפקתה והמקום בו הונפקה. מלבד פרטים אלו הרשומים בתעודת הזהות, קיים גם ספח, הסיבה לחלוקת המידע היא, שבספח נכתבים פרטים הנלווים לאדם כמו, כתובת עדכנית, מצב אישי, פרטי בן הזוג אם יש, אזרחות, שם משפחה לפני הנישואין, שמותיו, אם החליף בשבע השנים האחרונות ופרטים אודות ילדיו וזה מידע שמשתנה לעיתים קרובות יותר מהמידע שעל התעודה עצמה.
כל אדם הנרשם במשרד הפנים או משנה פרט כלשהוא, מחויב להצהיר על האמת המוחלטת. המידע המצוי במשרד הפנים הוא האמין ביותר. בשל האמינות הגבוהה של המידע, יש בכוחו לשמש כראייה בבית המשפט.
מהן המגבלות על העברת מידע ממרשם האוכלוסין?
עם זאת, חל איסור מוחלט על העברת נתונים ממשרד הפנים לגופים אחרים. במאי אלפיים וארבע, האגודה לזכויות האזרח עטרה לבג"ץ בשל העברת מידע ממשרד הפנים לבנקים, למס הכנסה ואפילו לרשות השידור, בג"ץ קיבל את העטירה ואסר באופן מוחלט על העברת מידע ממרשם האוכלוסין לגופים השונים.
אם אדם מעוניין למסור מידע על עצמו, הוא מציג את תעודת הזהות שלו. אף אדם או גוף ציבורי, פרט למשטרה, לא יכול לאלץ אותו למסור את המידע. גופים רבים כמו בנקים, ביטוח לאומי, קופת חולים וכדומה, דורשים הצגת תעודת זהות לפני מתן שירות. בתעודת הזהות מידע אמין, שקיבל את אישור משרד הפנים.
וכך, במקרים בהם מעורב האדם בעניין משפטי, בית המשפט ידרוש את המידע המצוין במשרד הפנים ויתבסס על המידע באופן מוחלט. בית המשפט הוא הגוף היחידי שרשאי לדרוש מידע ממשרד הפנים.
כל מידע אישי, מעודכן קודם כל במשרד הפנים, ללא העדכון אדם עלול להישפט על מצב אישי שאינו נכון, במצבים שונים בחיים, שהרי הכול מסתמכים על מידע זה.
רישום לאחר לידה
בלידה למשל, יש לרשום את הילוד בתוך עשרה ימים מרגע הלידה. החובה חלה קודם כל על בית החולים בו התרחשה הלידה, אם לא התרחשה בבית חולים, יצהיר הרופא או המיילדת ואם לא הם, אז כל אדם אחר שהיה נוכח בלידה, לרבות אימו. הרישום מעניק זכויות שונות להורים למשל, מענק לידה וקצבת ילדים חודשית, רישום לקופת חולים ממשלתית וכן הלאה, בכל צעד ושעל הקשור לילד. אם המידע לא יירשם, הילד לא קיים מבחינה חוקית.
רישום הדת בתעודת הזהות
דוגמא נוספת לחשיבותו המשפטית של הרישום במשרד הפנים, היא בעניין רישום הדת בתעודת הזהות. בכדי שהאדם יירשם כיהודי, עליו להוכיח שאימו יהודיה. אצל אזרחי המדינה הרישום מתבצע אוטומטית עם הלידה והמקרים המיוחדים נוגעים למי שלא נולד בישראל, ואין לו הוכחות משפטיות שאימו יהודיה. החוק לא יקבל אדם זה כיהודי, סיכוייו לקבל אזרחות בישראל נמוכים מאוד והוא לעולם לא יוכל להתחתן עם יהודיה כדת משה ואהרון. דוגמא זו ממחישה את ההסתמכות המוחלטת של גופים שונים במדינת ישראל עם המידע שברישום האוכלוסין ואת הכוח המשפטי שיש למידע זה.
חוק מרשם האוכלוסין, נותן תמונה ברורה וחדה לגבי האוכלוסייה במדינת ישראל, בכל רגע נתון. המידע משמש את משרדי הממשלה והגופים השונים לאימות המידע.
