זכויות התלמיד

במדינת ישראל לומדים כמיליון וחצי תלמידים במוסדות החינוך הממלכתיים, הממללכתיים דתיים, והאקסטרניים הפרטיים. עד שנת 2,000 לא היו לתלמיד זכויות מוגדרות בחוק, והוא היה נתון למרותם של מוריו ומנהלי המוסד החינוכי בו הוא לומד.

בחודש דצמבר של שנת 2000 חוקק חוק זכויות התלמיד והיה לחוק הראשון מסוגו בעולם. חוק זה עורר התנגדויות רבות במערכת החינוך ובקרב חברי הכנסת, אך עבר למרות ההתנגדויות והבעיתיות שבחוק זה. מרגע קבלתו של חוק זה, אי שמירה על זכויותיו של התלמיד מהווה הפרה של החוק, ועבירה פלילית.

הרציונל שמאחורי החוק

החוק תוקן במטרה לשמור על זכויות האדם הבסיסיות של התלמיד ומניעת אפליה עדתית או אחרת על ידי נציגי משרד החינוך או מערכות החינוך השונות. החוק מונע אפליה כלכלית או פוליטית של התלמיד, ומונע מבית הספר להחליט החלטות בלעדיות ללא זכות ערער של התלמיד או הוריו, כפי שהיה נהוג לפני תיקון חוק זה.

בשנת 2003 חולקו פנקסים לכל התלמידים המפרטים את זכויותיהם המעוגנות בחוק, אך מנהג זה הופסק בשנת 2006 על ידי שרת החינוך דאז יולי תמיר.

תקנות החוק

החוק מגדיר כי חל איסור על בית הספר להרחיק תלמיד על דעת עצמו, בטרם קיבלו התלמיד והוריו הזדמנות להשמיע את דבריהם בפני הנהלת בית הספר. במידה והחלטת בית הספר אינה מוצאת חן בעיני התלמיד והוריו, זכאים הם להגיש ערעור לועדת השימוע המחוזית בה חברים נציג ארגון המורים, נציג של ארגון ההורים הארצי, ויושב ראש  מועצת התלמידים המחוזית.

עצם העובדה כי יושב ראש מועצת התלמידים המחוזית יושב בועדת הערעורים הינה הישג של חוק זכויות התלמיד, שכן, עד לקבלתו של חוק זה לא היתה נציגות של התלמידים בהחלטות משרד החינוך.

תקנה נוספת של החוק אוסרת על המוסד החינוכי להפעיל לחץ או סנקציות כנגד ביצוע או אי ביצוע של פעולה כזאת או אחרת על ידי הורי התלמיד. סעיף זה נועד למנוע אפליה של אחד התלמידים כתוצאה ממעשיו של הוריו – לרוב עיכוב בתשלומי בית הספר או עיכוב בתשלומים אלו.

תקנה נוספת קובעת כי כל תלמיד זכאי לגשת למבחן הבגרות במידה ועמד בקריטריונים הבסיסיים של משרד החינוך. תקנה זו נועדה למנוע מצב בו הנהלת מוסד חינוכי כלשהו מונעת מתלמיד חלש במקצוע זה או אחר לגשת לבחינת בגרות מחשש לפגיעה בממוצע הציונים של מוסד החינוך.

על פי חוק זכויות התלמיד על כל מוסד חינוכי פרט לגני ילדים לעודד ולעזור בהקמה של מועצת תלמידים בה ישבו נציגי התלמידים. תקנה זו נועדה לחזק את כוחם ומנהיגותם של התלמידים, ומאפשרת להנהלת המוסדות החינוכיים לשמוע את קולם של התלמידים באמצעות נציגיהם הנבחרים.

סייגים ותיקונים

חוק זה בעייתי מיסודו, שכן התלמידים יכולים לקבל הרגשה של עליונות ועיגון בחוק, ולנצל את החוק בגלל אי הבנה של מהותו כנגד המורים ונציגי משרד החינוך. עקב כך בשנת 2009 תוקנו שני תיקונים חדשים לחוק.

האחד קובע כי בכל שימוע של ועדת הערעורים המחוזית על הועדה לשמוע את שני הצדדים – את צד התלמיד ואת צד הנהלת המוסד החינוכי.

התיקון השני נותן למפקח האזורי את הסמכות להרחיק תלמיד באופן זמני מבית הספר עד לתום מיצוי הליכי הבירור והערער עם התלמיד.