זכויות עובדים – חופשה ומחלה

חקיקה נרחבת בתחום זכויות עובדים קובעת את זכויות העובדים בהקשר של יציאה לחופשה וקבלת דמי מחלה. בשנת 2011 בוצע תיקון רביעי בחוק דמי מחלה תשל"ו המגדילה את חובות המעסיקים בכל הנוגע לתשלום דמי מחלה לעובדים.

חופשה

חוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951, מעגן זכויות עובדים בכל הנוגע למספר ימי החופשה השנתיים המגיעים להם והגמול שיינתן להם בגינם. על פי החוק, כל עובד זכאי לחופשה, כאשר מספר ימי החופשה נקבע על פי הוותק של העובד במקום העבודה. כך, למשל, בעבור כל אחת מארבעת השנים הראשונות של העובד אצל המעביד הוא יהא זכאי לארבעה עשר ימי חופש, כשכל שנה שמתווספת לוותק העובד מקנה לו ימי חופשה נוספים (מקסימום ימי החופש שזכאי עובד לקחת בשנה עומד על עשרים ושמונה ימים, להם יהיה זכאי החל מהשנה הארבע עשרה לעבודתו באותו מקום עבודה). בהקשר זה יש לציין כי שר התמ"ת רשאי לקבוע עבודות מסויימות, במסגרתן זכאים העובדים לימי חופשה נוספים לאלו קבועים בחוק.

יתר על כן, החוק קובע כי ימי חג שלא נהוג לעבוד בהם על פי חוק, ימים בהם שירת העובד במסגרת שירות מילואים, ימי חופשת לידה ומועדים נוספים, לא יבואו בחישוב מניין ימי החופשה של העובד. העובד יכול לנצל את ימי החופשה שלו בחודש האחרון של שנת העבודה שבגינה הם ניתנים או, לחילופין, במהלך שנת עבודה העוקבת. יחד עם זאת, סעיף 6 לחוק מאפשר לעובד לנצל יום אחד מימי החופשה במהלך השנה שבגינה הם ניתנים, על פי בחירתו ובכפוך לקחת שמסר למעביד הודעה מוקדמת על כך, שלושים ימים מראש.

זכויות עובדים בהקשר לחוק החופשה השנתית אינן נוגעות רק לחופשה עצמה, אלא באות לידי ביטוי גם בעצם התגמול שמקבל העובד בגינה. כך, סעיף 10 לחוק מחייב את המעביד לשלם לעובד דמי חופשה בשיעור השכר הרגיל שלו, בהתאם לאופן שהוא מתקבל. לדוגמא, אם מדובר בעובד המקבל שכר חודשי, ישולמו לו דמי חופשה בגובה הסכום שהיה מקבל בעבור אותו פרק זמן, במידה ולא היה יוצא לחופשה אלא ממשיך לעבוד.

לא למותר לציין כי חל איסור על העובד לעבוד בשכר במהלך ימי החופשה שלו. במידה וינהג כאמור הוא ייאבד את זכותו לקבלת דמי החופשה ממעסיקו.

מחלה

זכויות עובדים בנוגע לימי מחלה והגמול שיקבלו בגין היעדרות מעבודה בגין המחלה, מנויות בחוק דמי מחלה, תשל"ו – 1976. החוק מגדיר מחלה כאי כושר זמני או קבוע של העובד בביצוע עבודתו, אשר נסמך על ממצאים רפואיים המעידים על מצב בריאותי לקוי של אותו עובד.

לאחרונה פורסם ברשומות תיקון מספר 4 לחוק, לפיו החל מיום 1.4.2011 יגדלו חובותיהם של המעסיקים בכל הנוגע לתשלום דמי המחלה לעובדים. כך, על פי התיקון, כל עובד יהא זכאי לקבל דמי מחלה בשיעור של חמישים אחוזים משכרו, בעקבות היעדרותו בימים השני והשלישי למחלה. ודוק, מדובר בעלייה של כשלושה עשר אחוזים בדמי המחלה ששולמו לעובדים בגין היעדרות בימים האמורים, עובר לכנסית התיקון לתוקף. לא זו אף זו, נקבע כי על המעסיק לשלם לעובדיו דמי מחלה בגובה שכרם המלא בעבור היעדרותם ביום המחלה הרביעי (זאת לעומת תשלום בגובה שבעים וחמישה אחוזים מגובה השכר בשל היעדרות ביום זה, טרם חקיקת התיקון האמור).

לא יהא זה למותן לציין כי בעבור יום המחלה ראשון לא זכאי העובד לקבלת דמי מחלה. בנוסף לכך, מספר ימי המחלה השנתיים המוקצים לעובד עומד על הסך של שמונה עשר ימים, אלא אם העובד עובד במקום עבודתו במשך פחות משנה, שכן אז הוא זכאי ליום וחצי מחלה בגין כל חודש עבודה שצבר אצל מעבידו.

יודגש כי להבדיל מימי חופשה, ימי מחלה הם ימים שניתן לצבור, כך שאם העובד הועסק במקום עבודתו למעלה משנה, אך לא ניצל את כל ימי המחלה שמגיעים לו על פי החוק, הוא יוכל לצבור אותם לשנים הבאות (עד לרף של תשעים ימי מחלה בשנה).

מידע נוסף על ימי מחלה: תיירות מרפא בחו"ל