כל אדם המשתכר למחייתו יודע שאחוז ניכר מהזמן אותו הוא משקיע לצורך כך הוא השעות אותם הוא מבלה בהגעה למקום העבודה.
דיני העבודה במדינת ישראל המסדירים את זכויות העובדים מתייחסים לסוגיות שונות בעניין זה מלבד שכר העבודה וביניהם גם הוצאות הנסיעה של השכיר עד להגעתו למקום העבודה חלק מהזכויות האמורות מוסדרות בחקיקה ספציפית נפרדת ואחרות בהסכמים קיבוציים.
הזכות לקבלת החזר הוצאות נסיעה הנה מכוח האפשרות לפי חוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1967 להרחיב את הזכויות שנקבעו בהסכם הקיבוצי הכללי בעניין זה שנחתם בין ההסתדרות וארגונים כלכליים אחרים לכל המעבידים והעובדים במשק גם כאלו שאינם חברי ההסתדרות.
מי זכאי לקבלת החזר הוצאות נסיעה?
ההסכם הקיבוצי קובע את זכותו של העובד לקבל החזר על הוצאות הנסיעה לכל יום שבו נסע או היה אמור לנסוע באמצעי תחבורה במטרה להגיע למקום העבודה שלו, מלבד במקרים בהם קיימות הסעות מאורגנות מטעמו של המעביד.
סכום ההחזר המקסימאלי ליום עבודה מתעדכן מעת לעת ונקבע כיום נכון ל-1 לינואר 2011 על 24.40 שקלים, לעומת 23.70 שקלים עד לתאריך זה.
העובד זכאי לקבל החזר על הוצאות הנסיעה שלו לא משום השימוש עצמו בתחבורה לצורך ההגעה למקום העבודה אלא בשל המרחק בין מקום מגוריו לעבודתו ולכן גם מי שהולך ברגל זכאי לכך.
כיצד מחשבים את ההחזר?
החזר ההוצאות לעובד נקבע לפי עלות כרטיס לנסיעה חופשית המונהג בקווי תחבורה ציבורית שונים הנקרא גם כרטיס חופשי חודשי או לפי עלות כרטיסיה לכל הנסיעות להן זקוק העובד לפי האפשרות הזולה מבין השתיים.
החישוב נעשה על ידי הכפלה של עלות הנסיעה היומית של העובד ממקום המגורים עד לעבודה במספר הימים בהם עבד העובד בפועל עד לתקרה הקבועה בהסכם הקיבוצי.
העובד יכול לפנות למפעיל התחבורה הציבורית באזור מגוריו כדי לדעת את הסכום המדויק של מחיר הנסיעה בפועל כדי להיות בטוח בנכונות הסכום המשולם לו.
חשוב לדעת כי קיימת הרחבה ספציפית של הסכם קיבוצי זה לגבי עובדי אבטחה וכאלו המועסקים באולמות או גני אירועים בהם נקבע בין היתר שהמעסיק חייב לדאוג להסדרי הסעה לעובדים שמשמרתם מסתיימת בשעות בהם לא מתקיימת תחבורה ציבורית.
כאן גם המקום לציין כי מעסיק שאינו עומד בתנאים המתוארים נחשב מפר את חוקי העבודה בעניין זה והנו חשוף לסיכון של הגשת תביעה משפטית מצד העובד בעניין זה לבית הדין האזורי לעבודה.
פסיקה
ד"מ 7694/06 דרה נ' גלומה תעשיות מזון בע"מ- התובע הגיש תביעה לתשלום הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין, סכומי הלנה והוצאות נסיעה. הנתבעת מצדה מציגה תמונה לפיה התובע התפטר באופן חד צדדי ולכן לא זכאי לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנה או הודעה מוקדמת ולא להחזר הוצאות נסיעות ואם כן אזי בסכום מקסימאלי של 200 שקלים.
התובע הועסק במפעל בתחזוקת מכונות והסיבה להפסקת העבודה הייתה אי היענות לדרישת התובע לשלם לו החזר הוצאות נסיעה של 400 שקלים בחודש.
לפני ההתפטרות שלו הודיע התובע לנתבעת שהוא רוצה לעבור מקום מגורים ולא להשתמש בהסעה אלא ברכבו הפרטי ולכן ביקש כי תשתתף בהוצאות הנסיעה שלו ב-400 שקלים, בתחילה הוצע לו החזר הוצאות נסיעה של 200 שקלים ברם הוא סרב ולאחר מכן 300 שקלים אך התובע נשאר בעמדתו.
כבוד שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ורדה סאמט קובעת כי היעדר היענות לדרישות העובד להחזר הוצאות הנסיעה שלו לא מהווה הרעה מוחשית בתנאים העולה לכדי פיטורים כפי שדורש סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורין תשכ"ג-1963.
ראו גם:
זכויות עובדים במסגרת חוקי העבודה
