חופש הדת הוא הזכות לבחור בכל דת ולקיים באופן חופשי את הפולחן של הדת הנבחרת. חופש הדת כולל גם את הזכות לבחור לא להשתייך לדת כלשהיא (חופש מדת). מעבר לזכות האישית בבחירת הדת והפולחן, מקנה חופש הדת גם את הזכות לחופש מכפיה דתית.
חופש הדת הינו עיקרון חשוב ומשמעותי במדינה דמוקרטית, ומהווה נושא מרכזי בחוקיהן של כל המדינות הדמוקרטיות.
ישראל היא מדינה דמוקרטית, הדוגלת בשמירה על זכויות האדם והאזרח. נושא חופש הדת מופיע במגילת העצמאות של מדינת ישראל כהכרזה לפיה כל אזרח בישראל יהיה זכאי לחופש דת ופולחן.
אלא שהגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ורצונה לשמור על צביון זה, תהליכים פוליטיים יחודיים וההרכב החברתי והתרבותי שלה, מקשים על קיום חופש הדת בישראל.
חופש הדת בישראל מול מדינות אחרות
דו"ח שפרסם לאחרונה ארגון CIRCI, שהוא גוף אקדמי האוסף נתונים בנושא זכויות אדם במדינות רבות בעולם, נותן לישראל ציון 0 במדד חופש הדת.
הארגון בדק את המגבלות שמטילות המדינות השונות על אזרחיהן בנושא חופש הדת, וכן את רמת החופש והלגיטימציה בתחום המרת הדת.
המדד מאפשר דרוג בשלוש רמות:
- 0 נקודות: ניתנות למדינות בהן ההגבלות הממשלתיות בתחום חופש הדת הן נרחבות ומקיפות.
- נקודה אחת: ניתנת למדינות בהן יש הגבלות מדיניות מתונות בתחום הדת.
- 2 נקודות: מוענקות למדינות בהן כמעט ואין הגבלות חוקיות ומדיניות בתחום הדת, והמאפשרות חופש דת נרחב.
ישראל כאמור, זכתה בציון הנמוך ביותר 0 נקודות, והיא המדינה המערבית והדמוקרטית היחידה בקטגוריה זו. בקבוצה לא מכובדת זו חברות מדינות כמו: איראן, סעודיה ואפגניסטן. הציון 1 הוענק למדינות כמו: איטליה, מונגוליה והודו. ציון 2, הגבוה ביותר הוענק בין השאר ל: ארצות הברית, שבדיה, דרום אפריקה, פולין ולבנון.
זכויות שישראל מקנה לאזרחיה בתחום חופש הדת
כמדינה דמוקרטית מאפשרת ישראל לאזרחיה להחזיק ולקיים דתות שונות. ניתן למצוא במדינה בני כל הדתות: יהודים, מוסלמים, נוצרים, בודהיסטים ועוד. כל דת רשאית להקים בית תפילה, לחגוג את חגיה ולקיים את פולחניה. חופש הפולחן וקיום המנהגים מותר כל עוד אינו פוגע באדם אחר או בזכויות האדם והאזרח של אדם אחר.
הבעיה מתעוררת כאשר אדם אינו מעוניין לפעול בהתאם לכללי הדת אליה הוא משויך, ויתרה מכך אם הוא מבקש להיות חסר דת. בנוסף, מחמירה הבעיה כלפי אזרחי המדינה היהודים, המחויבים בנקודות מסוימות להתנהל בהתאם לחוקי הדת גם אם אינם אנשים דתיים.
מצבים בהם מופר חופש הדת במדינת ישראל
- נישואין וגירושין: בהתאם לחוקי המדינה, כל אדם ואמונתו יכולים להינשא ולהתגרש בישראל רק באמצעות מוסדות הדת. המשתייכים לדת היהודית יכולים להינשא ולהתגרש רק על ידי הרבנות.
הרבנות יכולה גם לשלול מאנשים מסוימים את הזכות להינשא אם אינם עומדים בקריטריונים דתיים. היכולת לשלול מאדם את הזכות הבסיסית להינשא לבחיר או בחירת ליבו מהווה פגיעה בזכויות אדם ואזרח. זוגות אשר אינם מעוניינים להינשא דרך הרבנות יכולים לבחור באפשרות של נישואין אזרחיים בחו"ל שהם כן מוכרים על ידי החוק הישראלי.
- קבורה: הקבורה הציבורית בישראל מופעלת על ידי מוסדות הדת. מי שאינו מעוניין בקבורה דתית עומדת בפניו האופציה לקבורה פרטית חילונית שהינה יקרה מאד ורק מעטים יכולים להרשות לעצמם קבורה מסוג זה.
- מזון: ישנם חוקי מדינה אשר אימצו עקרונות דתיים וגוזרים הגבלות בתחום המזון על כל אזרחי המדינה, גם אם אינם שומרי כשרות. בין חוקים אלה: חוק החזיר, אשר אינו מאפשר מכירת בשר חזיר, וחוק איסור מכירת חמץ בפסח, האוסר מכירת חמץ בפומבי, במרכולים או במסעדות.
- זכויות נשים: לאחרונה עלה לכותרות תחום הדרת הנשים מהמרחב הציבורי במגזר הדתי והחרדי. תופעה שחרגה מהתנהגות פנימית ונקודתית בקרב קבוצות אלה והחלה להתפשט גם למרחב הציבורי האזרחי אשר רצונם של חרדים להפריד בין גברים ונשים בקווי אוטובוס, להסיר דמויות נשים מפרסום חוצות, התנגדות של חיילים גברים בצבא להאזנה לשירת נשים ועוד.
מדינת ישראל אמנם מצהירה על רצונה להעניק חופש דת לאזרחיה, אך בפועל מקיימת כפיה דתית ושלילת זכויות על רקע דתי.
ראו גם:
