הזכות לסודיות בקבלת טיפול רפואי

כל אזרח במדינת ישראל זכאי לטיפול רפואי בכל מצב – במצב חירום ללא כל תנאי, ובמצבים שאינם מצבי חירום לפי התנאים השונים של משרד הבריאות.

אמנת הרופאים מאז ומעולם הכילה את סעיף סודיות המטופל, אך החל משנת 1996, נכנס לתוקפו חוק זכויות החולה המעגן את הזכות הבסיסית של כל חולה באשר הוא לסודיות רפואית: הזכות לסודיות בקבלת טיפול רפואי.

סודיות רפואית

בעת טיפול רפואי, על החולה למסור לגורם הרפואי המטפל מידע אישי רב ורגיש על מנת שזה יוכל להעניק לחולה את הטיפול הטוב ביותר. לעתים מידע זה עשוי להיות חושפני ואינטימי ביותר, שלולא המצב היה מחויב, החולה לא היה מוסר אותו לאף אחד, גם לא לרופא או לאחות.

במידה ומידע רגיש זה ימסר לגורמים שלא ראוים לכך, עלולות להיפגע הזכויות הבסיסיות של החולה, ולגרום לפגיעה רגשית עמוקה, לתחושה של חוסר ביטחון אצל המטופל, ואף לנידוי חברתי. לדוגמה, במקרה שהמטופל הוא חולה איידס, שמעוניין לשמור על פרטיותו.

חריגים

ישנם מקרים חריגים בהם ניתנת האפשרות ולפעמים אף החובה, לגורם המטפל למסור מידע רפואי אודות המטופל.

מקרה ראשון הוא מקרה בו המטופל מחליט מרצונו החופשי לתת הרשאה לגורם המטפל למסור מידע אישי אודות תהליך הטיפול. במקרה זה על החולה לחתום על טופס "ויתר סודיות רפואית", וגם אז, רשאי הגורם המטפל למסור את המידע הרפואי לגורמים המוסמכים לכך בלבד, ואך ורק לגורמים להם הרשה החולה למסור את המידע הרפואי.

במקרה של שיתוף פעולה בין שני גורמים רפואיים מטפלים כמו למשל רופא משפחה המפנה את החולה לרופא אף – אוזן – גרון, נדרש משני הגורמים הרפואיים שיתוף של המידע הרפואי הרלונטי אודות המטופל. דרישה זו נקבעה במטרה למנוע חוסר תיאום וטיפול לקוי על ידי אחד הגורמים.

הגורם המטפל מחויב בהעברת מידע רפואי אודות חולה המהווה סכנה ממשית לציבור במחלתו, או חולה במחלת סרטן. הרופא המטפל יעביר את המידע הרלונטי לועדת האתיקה הרפואית שתחליט באם הרופא מחויב להעביר את המידע הלאה למשרד הבריאות על מנת לשמור על אינטרס בריאות הציבור.

לצורך קידום המדע, המחקר ותחום הרפואה בכלל, ניתנת לכל גורם חוקר או מורה בתחום הרפואה הזכות למסור מידע רפואי אודות חולה זה או אחר, בתנאי שמסר אך ורק את המידע הנוגע ישירות בנושא המחקר או ההוראה, ובתנאי שלא מסר שום פרט שהוא אודות החולה, או פרטים שמובילים למציאת זהותו של המטופל.

ועדת האתיקה

ועדת האתיקה הרפואית היא הועדה המטפלת בשאלות של מקרים חריגים או בשאלות אתיקה כלליות בנושאי רפואה שונים הנוגעים לנושא של זכויות החולה, ולזכותו של החולה לפרטיות וסודיות רפואית. ועדת האתיקה ממונה על ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות, ומכילה חמישה חברים:

שני רופאים מתחומי התמחות שונים, נציג הממונה מטעם הציבור, או רב, איש משפטים המוסמך להתמנות לשופט בדרגת שופט מחוזי, ועובד סוציאלי או פסיכולוג. הרכב זה נועד לענות על דרישות הפרט השונות תוך כדי הסתכלות מקיפה על זכויותיו הסוציאליות של החולה, זכויותיו המשפטיות, והצרכים הרפואים.

ועדת האתיקה מתכנסת במקרים בהם היא נדרשת לכך, ומתעורר הצורך לכינוס הועדה. במקרים בהם כינוס הועדה דרוש באופן מיידי ודחוף, ואין אפשרות לכנסה באופן כה בהול, עוברות סמכויות הדין לבית המשפט המחוזי.

מידע נוסף ניתן למצוא באתר משרד הבריאות.