פנסיה חובה – הזכות להזדקן בכבוד

הרעיון של פנסיה פשוט והגיוני. מדובר בסוג של שיטה שבמהלכה האדם מפריש במשך כל חייו אחוז מסוים מתוך הכנסתו, על מנתפנסיה חובה שיוכל להתקיים בעת זיקנה. מומחי ביטוח מסבירים שפותחו כמה שכבות של פנסיה, החל משכבה בסיסית וכלה בשכבות משלימות. לאחר שנים שבהן לא הוסדר הנושא של פנסיה מספקת המוגדרת בחקיקה (כלומר פנסיית חובה) הושלמו בשנים האחרונות ההליכים החקיקתיים שהביאו בכמה פעימות למצב הקיים כיום. מצב שבו לא יהיו עוד אנשים שלא ידאגו לעתידם בשל חוסר ידע, בגלל הזנחה או מסיבות אחרות. ולמרות שפנסיה כיום היא חובה, בפועל מדובר בזכות.

מה היה כאן טרם חוקק חוק פנסיית חובה?

מאז ומתמיד נהנו שכבות שונות של עובדים מהפרשות פנסיוניות קבועות. מקומות עבודה גדולים והמועסקים בגופים ממשלתיים הפרישו ממשכורתם באופן אוטומטי, הפרשות לפנסיה ביחד עם תוספת מטעם המעסיק. יחד עם זאת לא כל העובדים שפר עליהם מזלם. עובדים שכירים ולמעשה גם הרבה עצמאיים שלא נקטו בחיסכון יזום לפנסיה למעשה קיבלו עם צאתם לגמלאות אך ורק קצבה זעומה ובלתי מספקת. המדובר ברובד פנסיוני בסיסי, שמשולם לאזרחי ישראל מטעם ביטוח לאומי (קצבת זקנה). לאור רמת המחירים בישראל, קצבה זו רחוקה מלהספיק אפילו לתנאי קיום מינימליים. משום כך, לא היה מנוס מהכנסת צעדים שישנו את המצב.

מתי נכנס לתוקפו חוק פנסיה חובה?

בקרב קובעי המדיניות, הרעיון של פנסיה חובה לכלל אזרחי ישראל החל "להתבשל" כבר לפני עשרות שנים. אולם מעבר לדיונים כאלה ואחרים, לא נעשו צעדים ברורים ליישום. רק מספר שנים לאחר שבוצעה רפורמה מקיפה והסדרת תפקודן של קרנות פנסיה חדשות (לאור מצבן הרעוע של הקרנות הוותיקות) הוחלט סוף סוף להחיל צו כולל בעניין זה. בשנת 2008 החל החוק להיות בר תוקף בישראל. צו הרחבה לקח את הדברים צעד נוסף קדימה בשנת 2011 (צו הרחבה לפנסיה חובה). התחולה הייתה הדרגתית. כלומר, בשנת 2008 הוגדרה הפנסיה כסך של 2.5 אחוז מהשכר. בכלל זה הפרשות מעביד, הפרשות עובד והפרשות לפיצויים. בשנה שלאחר מכן הוכפלה ההפרשה לפנסיה והגיעה ל-5 אחוז מהשכר. כך, שנה בשנה עלתה ההפרשה עד שהגיעה לסך של 17.5 אחוז מהשכר, החל בשנת 2014 והלאה.

על מי חל חוק פנסיה חובה?

עם השנים הוחלה החובה להפריש לפנסיה על כלל העובדים ועל עצמאים. יובהר, כי החוק מגדיר הפרשת מינימום ואין הוא בא להרע או לפגוע בעובדים שמתוקף הסכמים אחרים, זכאים לתנאים טובים יותר. החוק מגדיר את חובתם של המעסיקים לדאוג לביטוח פנסיוני לכל עובד, ללא תלות בשאלה אם הוא מעוניין בכך או לא. עובד איננו מורשה לוותר על כך ועל המעסיק להעביר את ההפרשות מן השכר ואת תשלומי המעסיק בצורה רציפה ובקביעות לקרן הפנסיה, לביטוח מנהלים או לגוף פנסיוני מוכר אחר.

מי קובע היכן תושקע פנסיית העובדים?

למרות שהמעסיק הוא זה שמעביר את הניכויים לקרן הפנסיה, אין הוא בעל הדעה בהחלטה דרך איזה גוף פנסיוני לחסוך. העובד (וכמובן גם עצמאי שמפריש לעצמו) יכול לבחור דרך איזה גוף פנסיוני לחסוך וגם באיזה מסלול – מוטה חיסכון, מוטה ביטוח וכו'. כמו כן, ניתן לנייד את הכספים מעת לעת, בהוראת המבוטח.

אחד החידושים האחרונים הינן קרנות הפנסיה מסוג ברירת מחדל. מדובר ברפורמה שנועדה לפתוח את שוק הפנסיה לתחרות, תוך הגדלת כוחם של המועסקים הבלתי מאוגדים. הוגדרו כמה קרנות נבחרות, אשר מציעות תנאים טובים במיוחד בעמלות השונות, כך שכל עובד יזכה לתנאים טובים יותר ולניהול איכותי של כספי הפנסיה שכולנו חייבים לחסוך למען עתידנו.

מקורות ולקריאה נוספת:
https://www.btl.gov.il/SiteCollectionDocuments/btl/Publications/SocialSecurity/66/article6.pdf

 

אולי יעניין אותך גם:

זכויות עובדים – דין מפוטר

תוכן עניינים
Picture of דימה
דימה

דימה אחד ממייסדי האתר. מעל 10 שנות ניסיון בתחום