זכויות עובדת בשמירת הריון

תקופת תשעת החודשים של ההריון הנה אחת התקופות המיוחדות ביותר בחייה של האישה. יחד עם זאת, ישנם לא מעט מצבים במהלך החודשים הללו בהם נדרשת האישה לבצע שינויים מסוימים בחייה על מנת להבטיח את תקינות בריאותם שלה ושל העובר, כאשר אחד האמצעים לבצע זאת הוא שמירת הריון.

שמירת הריון היא הוראה הניתנת לאישה שהריונה מצוי בסיכון ולכן עליה להיות מנוטרת באופן צמוד יחסית או במנוחה.

האינדיקציות לשמירת הריון יכולות להיות מחלות לב, נשימה או סוכרת על סוגיה השונים, דימום, יתר לחץ דם, צירים לפני השבוע ה-34 להריון ועוד. שמירת ההריון יכולה להיות בבית או בבית החולים.

במסגרת הרצון לעודד ולקדם השתלבות של נשים בשוק העבודה יחד עם האמהות, המדינה מכירה בצורך לסייע בדרכים שונות לעובדת שנאלצת להיעדר מעבודתה בשל סיכון שנוצר כתוצאה מההריון, בין היתר על ידי תשלום גמלת שמירת הריון.

גמלה זו היא סכום המשולם לאישה שצריכה להחסיר ימי עבודה בעת ההריון בשל סיכון רפואי הנשקף לעובר או לה שנוצר כתוצאה מההריון.

הגמלה מתייחסת גם לאישה שהמקצוע שלה, מקום העבודה שלה או אופן עבודתה מהווים סיכון לה או לעובר בתקופה זו ושאין אפשרות למצוא לה במהלך התקופה עבודה אחרת.

מטרתה של הגמלה הקבועה בסעיף 60 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 היא להוות פיצוי על אובדן ההכנסה שנגרם כתוצאה מההכרח שלא לבצע עבודה בזמן זה.

תנאי הזכאות לגמלה

האישה צריכה להיות תושבת ישראל שעובדת כעצמאית או שכירה ושולם לה ביטוח לאומי בתקופה של 6 חודשים לפחות מה-14 חודשים לפני היום שבו הפסיקה את העבודה בשל שמירת ההריון. חובה עליה להיות מצוידת באישור של רופא נשים מומחה המצביע על הצורך באמצעי זה.

שמירת ההריון חייבת להיות 30 יום לפחות ובמקרה של הפסקה, כל תקופה נוספת צריכה להיות אף היא של 14 ימים לפחות.

לצורך קבלת הגמלה יש להגיש את הטופס המיועד לכך יחד עם האישור של רופא הנשים המומחה במיילדות. טופס זה יוגש אחרי שתחלוף התקופה של 30 הימים של שמירת ההריון ועד ל-12 חודשים מתחילת התקופה.

שיעור הקצבה שתקבל האישה יהיה לפי הנמוך מבין שתי האפשרויות הבאות: השכר של העובדת ברבע השנה לפני הפסקת ההריון לחלק ל-90 או הסכום המשמש לחישוב קצבאות כשהוא מחולק ב-30.

המוסד לביטוח לאומי מפעיל גם קו טלפון מיוחד להודעות על סיום או המשך השמירה.

פסיקה

עב"ל 88-10 חכים נ' המוסד לביטוח לאומי- המערערת היא טכנאית רנטגן שעבדה בזמן ההריון ב-3 מקומות עבודה: מכון מאר ובתי החולים הצרפתי ומשפחה חדשה בנצרת.

באמצע אפריל 2007 נודע לה שהיא בהריון ולכן הופסקה עבודתה כטכנאית ובשני בתי החולים היא עבדה בעבודה משרדית, אומנם במכון היא חדלה לעבוד באופן מוחלט משום שלא נמצאה לה עבודה אחרת.

המערערת והמוסד לביטוח לאומי הגישו ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין של בית הדין האזורי בנצרת לגבי האופן שבו צריך לחשב את גמלת שמירת ההריון של המערערת לפי  הקבוע בחוק. בית הדין האזורי סבר שזכאות המערערת לא יכולה להיות גבוהה מהסכום הבסיסי באופן שיוסיף על ההכנסה שלה אלא הגמלה אמורה להחליף את השכר שאותו הייתה אמורה לקבל בתקופה זו.

כבוד שופטת בית הדין הארצי לעבודה הגברת עפרה ורבנר קובעת שגמלה לשמירת הריון צריכה להיות מבוססת על חישוב יומי. היא מיועדת להוות מקור הכנסה חלופי ולכן החישוב צריך להיעשות רק לגבי המקום שבו הפסיקה לעבוד כטכנאית רנטגן ולא לגבי המקומות בהם לא נזקקה לבצע שמירת הריון.

ראו גם:

זכויות נשים לאחר לידה