איסור לשון הרע ושם טוב

תוכן עניינים

"טוב שם משמן טוב", כך נכתב כבר בתנ"ך. אכן, השם הטוב הוא מרכיב מרכזי ועיקרי ב"נכסיו" של כל אדם, ופגיעה בשם הטוב עשויה להוות מכה אנושה. לשם הטוב השלכות במספר רב של מישורים – מבחינה אישית, חשוב לבני אדם כי סביבתם תחזיק בתפיסה חיובית לגביהם. אולם, לשם טוב עשויה להיות חשיבות כלכלית, המתבטאת ביכולות למצוא מקום עבודה, או להצליח כאיש מקצוע ובעל עסק.

מסיבות אלו, ההגנה על שמו הטוב של האדם תופסת מקום של כבוד במשפט ובחוק בישראל, בייחוד באמצעות הוראותיו של "חוק איסור לשון הרע". החוק מגדיר מהי פגיעה בשמו הטוב של האדם, מה אפשר לעשות כאשר התרחשה פגיעה שכזו וגם מתי העלבה של אדם אחר תהיה פעולה מותרת.

מהי "לשון הרע"

חוק איסור לשון הרע עוסק ב"פרסומים" שיש בהם לשון הרע. פרסום שכזה הוא כל ביטוי (בכתב, בעל-פה, באמצעי תקשורת וכדומה), אשר מיועד לאדם אחר שאינו הנפגע. כלומר, העלבת אדם בפניו ומבלי נוכחותם של אחרים, אינה מהווה "פרסום".

מבחינת תוכן, "לשון הרע" היא כל פרט שעשוי לבזות או להשפיל את הנפגע – בשל התנהגותו, מוצאו, דתו, תכונות אופי שיש לו, או מתוך מטרה לגרום לאחרים לשנוא אותו או לשים אותו ללעג. התבטאויות שכאלה עשויות לעסוק באדם מסוים, אך ניתן גם לפרסם לשון הרע אל תאגיד (חברה, עמותה וכד'), ומכאן שלא רק לפרטים יש הגנה מכוח החוק.

מה לא מהווה "לשון הרע"

חרף חשיבותו הרבה של השם הטוב, כאשר עוסקים בלשון הרע יש זכויות נוספות הממלאות תפקיד יקר ערך. בראש ובראשונה, מכיר המשפט הישראלי בחופש הביטוי, שלפעמים עשוי לחייב התייחסות שלילית, או אף מעליבה, לאדם אחר. משכך, בחוק ובפסיקה נכללים מנגנונים אשר ימצאו את האיזון בין חופש הביטוי, לבין שמו הטוב של אדם שעשוי להיות נפגע בשל התבטאות של אחר.

בין היתר, מושג האיזון על-ידי בחינה שעורכים בתי המשפט בשאלה האם התבטאות כלשהי היא "לשון הרע". כך לדוגמה, דנו בבתי המשפט בשאלה האם העלבה או ביזוי סובייקטיביים הם לשון הרע. במילים אחרות, האם אמירה שאדם ספציפי יפגע ממנה, אך רוב בני האדם לא יראו בה דבר מעליב, תחשב לשון הרע. התשובה לכך הייתה חיוביות, אולם בסייגים רבים. לכן, לדוגמה, נקבע כי יש לאפשר התבטאויות רבות ביחס לאנשי ציבור, גם אם אדם אחר – שלא בחר לשים את עצמו תחת ביקורת הציבור – היה נפגע מהן.

בנוסף, נכללו בחוק "הגנות", אשר אם התקיימו לא יחשב פרסום פוגע כ"לשון הרע". מעבר להגנות שניתנו לממלאי תפקידים ציבוריים, אשר נדרשים מתוקף תפקידים לפרסם התבטאויות מעליבות, ישנן הגנות שעוסקות בהתבטאויות בחיי היום יום. ההגנה המרכזית היא הגנת ה"אמת בפרסום". לפי ההגנה, אם הביטוי הפוגע כלל רק אמת, והיה לציבור עניין בפרסומו, לא מדובר ב"לשון הרע". כלומר, כאשר מעליבים מישהו או מבזים אותו, אך לא משקרים ומדובר בפרטים חשובים אשר פרסומם עשוי לעניין ולשרת את הציבור – לא מדובר ב"לשון הרע".

מעבר לכך קיימות הגנות רבות למי שפרסם את ההתבטאות הפוגעת בתום-לב. בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע מנויה רשימה ארוכה של התנהגויות שייחשבו כ"בתום לב". לדוגמה, החוק מזכיר כי התבטאות פוגעת שכרוכה בביקורת על יצירה ספרותית במידה הדרושה לביקורת, לא תחשב כלשון הרע. כך גם כאשר אדם מגיש תלונה אודות אחר, בתום לב. חשוב לציין כי בקשר לכל ההגנות, נטל ההוכחה הוא על הפוגע.

מה יכול לעשות הנפגע?

פרסום "לשון הרע" על אדם אחר מהווה עוולה אזרחית, ואם מדובר בפרסום בכוונה לפגוע, גם עבירה פלילית. לכן, הנפגע יכול להגיש תלונה במשטרה, כמו גם תביעה נזיקית לפיצויים. אגב, החוק כולל סעיף מיוחד המאפשר לנפגע לדרוש פיצויים גם ללא הוכחה שנגרם לו נזק, בסך של עד 50,000 ₪. החוק מאפשר לנפגע לפתוח בהליך פלילי עצמאי בדרך של קובלנה, אם היועץ המשפטי לממשלה לא העמיד לדין את הפוגע.

תמונה של דימה
דימה

דימה אחד ממייסדי האתר. מעל 10 שנות ניסיון בתחום